הגענו למונאר לקראת הצהריים, כמו בכל מקום בהודו ישר התנפלו עלינו מספר מאכרים כשבראשם אחד שמבטיח למכור לנו את המידע ה"אמיתי".
בכל זאת שלחו אותנו למונאר החדשה, שם יש מרכז מידע ממשלתי, התחלנו להתעניין עד שהגיע בחור בשם מוהם ונתן לנו סקירה מפורטת על מגוון האפשרויות הטיול בסביבה. החלטנו לבחור טיול בין יומיים כשהתנאי שלנו היה שהוא יצטרף אלינו כמדריך, אחרי התלבטות קלה הוא הסכים וקבענו למחרת בבקר.
בהמשך היום, טיילנו בין שדות התה המשתרעים בין מונאר הישנה למונאר.
גידולי התה במונאר
בדיקת חינם של צפיפות עצם
הגענו למרכז של מונאר, ליד תחנת האוטובוס ושם גילינו משרד מידע לתייר, אף הוא ממשלתי. אף הוא ספק טרקים וסיורים במתכוות שונות. בערב ביקרנו במופע תרבות מקומי שאורגן ע" מרכז המידע המקומי, ה"ראשון", היה קצת הזוי עבורנו, לא הבנו את השפה וכמובן שלא היה הסבר.
המופע השני היה מאד מיוחד והציג תהליך של גרוש שדים.
תמונה אחרונה, השד מוטל שדוד
בבוקר התיישבנו במרכז המידע מוכנים ומזומנים עם תיק גב אחד קטן אליו דחסנו כמה שפחות ציוד (אקדים את המאוחר ואומר שגם מהם השתמשנו רק ב 25%).
רגע לפני תיאור הטיול כמה מילים על המדריך שלנו ועל הסיבה שביקשנו שהוא זה שילווה אותנו.
מוהם, בן 37, בוגר זאולוגיה ובוטניקה ובהמשך לימודי כלכלה. אלא שהחלק המעניין שבו הוא העובדה שבשנים האחרונות הקדיש הרבה מזמנו ללמידה רוחנית. הוא היה חצי שנה בוארנסי, ישב עם באבות ולמד מהם על משמעות החיים, המוות, מי אנחנו ולשם מה אנו חיים. אותו כנ"ל עשה גם בלה, צפון הודו, בתהליך זה הוא פיתח גישה הנקראת אקולוגיה רוחנית, בה הוא משלב בין הטבע לבין "אימון התודעה" וכיום מנהל עסקים בתחום זה עם 30 עובדים .כמובן ששנינו היינו סקרנים לשמוע וללמוד ממנו וזכינו ללא מעט מכך לאורך הטיול. השיא היה באימון שערך לנו ליד מפל בדרך ובו נתן לנו לחוות את שלושת שלבי המדיטציה שאנשים המגיעים אליו חווים- נשימות תוך כדי התמקדות בעין השלישית, נשימות תוך כדי נשיפה על צורה גאומטרית כלשהי , ונשימות תוך כדי התבוננות על נקודה מסוימת בטבע. 3 מושגים משמעותיים אצלו באימון התודעה וללא סדר מסוים (מעין מעגל שהאחד משפיע על השני) : קבל, התאם את עצמך, ואמץ.
מוהם ומלווה:
טוק טוק, לקח אותנו בדרך ל-Top station ( נקודת התצפית הגבוהה במונאר ), בדרך עברנו נקודת תצפית על מטעי תה
עץ בודד שעמוס בכוורות דבורים ונקרא על כן עץ הדבש
סכר - Mattupetty dam, כמו בכל מקום בובכל עוצרים הרבה מבקרים, גם כאן היו רוכלים/גזלנים , ליד הרוכלים בסדר הסתובבה משפחה של קופים שארבה לאוכל מהמבקרים ואף לא היססו לגנוב מהדוכנים עצמם.
הקופים המשחרים לטרף, בד"כ זה אננס מדוכנו של הרוכל/ת
ולאחריו הגענו לנקודת ההתחלה של המסלול- שני ק"מ ראשונים של הליכה בין מטעי תה עם קבלת הסבר מדויק על אופן תלישת התה ותהליך הכנתו...ומשם לטופ סטיישן.
הטופ סטיישן הנמצא בגבול בין קארלה לטמיל נאדו, הייתה התחנה העליונה של רכבל שנבנה בתחילת המאה ה 20 ע"י האנגלים. חלקים רבים של הרכבל נסחפו בשטפון שהיה באזור ב 1924 ומאז לא שופץ. המסלול בו צעדנו היה לאורך מסלולו של הרכבל - עברנו בתחנה המרכזית והגענו בסוף היום הראשון (ולאחר 14 ק"מ בהם ירדנו מגובה של כ 2200 לא 400 מ' מעל פני הים ) לתחנה התחתונה.
בדרך עברנו בין כפרים קטנים ולאורך נופים של הרי הגהטיים המערביים. הגענו לכפר וקיבלנו חדר 5 כוכבים- וכפי שמהם מיין 5 כוכבים יחסית למגורים באותו מקום.
לאורך הדרך כולה זכינו להסברים הן על הנוף הן על הצמחים והן על התושבים. מוהם יצא מגדרו לפנק אותנו בכל דרך אפשרית.
לצערנו ביום השני נפרדנו ממנו, הוא נאלץ לארגן עבורנו את הובלת תרמילי הגב שנשארו במונאר מאחר ושבירת אוטובוסים שהייתה בטאמיל נאדו לא איפשרה לממש את התכנית המקורית.
אפשר לאמר שגם הפעם מישהו דאג לנו למעלה. במלון שאותו בחרנו באופן אקראי, כמובן בהתאם לסטנדרטים מינימלים שקבענו, הסתבר לנו כי רכבת הנוף אותה ביקשנו לקחת למחרת ל-ooty יוצאת רק אחת ליום בשעה 7:10 כשכדי להבטיח כרטיסים עליה יש להתייצב בתחנה ב 5:00 לפנות בוקר.
