ונציה הקטנה, כך נכתב באחד ממקורות המידע. אלפי היא עיר מרכזית ליציאהיי לשיט ב-backwaters של קארלה. רשת תעלות ענקית שבין לבין יש רצועות של יבשה ועליהן ממוקמים כפרים רבים.
הדרך לאלפי
מונית הביאה אותנו לאחד המאכרים המפעילים בתי סירה. לאחר התמקחות מוצלחת בחרנו להישאר. מסתבר כי בתעלות אלה שטות כ 1500 בתי סירה, החל מבתים לזוג ועד לקבוצות גדולות. כשביניהן שטות סירות המוציאות קבוצות ליום ואינוסף סירות קאנו של דייגים. אנחנו היינו בבית סירה לזוג ועימנו היו הנהג/הסקיפר והטבח. פינוק אמיתי.
השיט עובר בין תעלות רחבות וכאלה צרות יותר, אך כדי להיכנס להעלות הקטנות ממש יש צורך לקחת קנו עם חותר, כמובן. שיט זה מאפשר ממש להתקרב לחיי היומיום של הכפריים מסביב. האזור מיורד מאד, מגוון הציפורים סביב וצמחייה היה מרשים כמו גם חיידעו התושבים, אך לא ניתן להתעלם מתעשיית שלמה שנבנתה סביב שיט זה: את הקיאק הזכרתי שעלו הון בהשוואה למחירים בהודו, חנויות למכירת דגים ופירןת ים לאורך התעלות אם רוצים להעשיר את הארוחה, וכמובן יש את הטבח שמבטל זאת, בירה שנמכרת במעט מקומות ניתנת להשיב, שתיית חלב קוקוס ולסיום כשהגענו לשיחת הלילה, הגיע נהג טוקטוק והציע לקחת אותנו לראות שקיעה.
השקט של הערב בסירה היה פסטורלי וכך גם הבוקר.
את היום השני בחרנו להכיר את החוף, ירדנו לחוף אומנטפוזה, סרטנים כמו בסרט בת הים הקטנה התרוצצו סביב, מים נעימים אך ים סוחף ברמות.
מרכז העיר שהיכרנו היה דל, מלבד גלידה נחמדה שמצאנו והתנסות מפוקפקת בנסיעה מקומית, צפופה, רטובה וריחנית באוטובוס מקומי.
חברים שלימדו אותנו שיש אפשרות לצלם אותם באופן ברור יותר
חוף הרחצה
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה