הגענו למייסור למספר ימים מתוך רצון לחוות את העיר המוגדרת כאחד ממרכזי היוגה בהודו והעיר בה פותחה האשטנגה.
מהר מאד הבנו כי למרכזים היותר רציניים ניתן לבוא לקורס ארוך בלבד ולא לשיעורים בודדים.
למזלנו ממש בקרבת המלון שלנו גילינו מרכז הנותן שיעורים בודדים ועובד בגישה של פטנג'לי.
מלבד ההנאה שבאימון ישנה החוויה של היכרות עם שפה בינלאומית. לא היה לנו צורך להבין כל מילה של המורה שהרי את הסדרה הראשונה אנו מתרגלים בעיניים עצומות. עקבנו אחרי דגשים אחרי גישה, שהרי המפגש עם מורה חדש מזמן התבוננות מעין זו.
כבר ביומנו הראשון יצאנו לראות את ארמון המהרג'ה, מבנה מרשים גדול ומפונפן ברמות גבוהות, כיאה למהרג'ה, שכרנו מדריך מקומי שיסביר לנו על הארמון.
רכב משא עם עיתונים, בתחנת האוטובוס
מבנים קולוניאלים בסביבת הארמון
הכניסה לארמון
גינון אורבני בחצר הארמון
מיקי עם חברות
עם חברים
חזרנו אליו גם בערב, בסופ"של הם מאירים את כל המבנה וסביבתו באלפי נורות ומושבים תזמורת משטרה או מכבי אש כדי להנעים את המראה.
לא ניתן להתחמק בהודו בכלל וכך גם במייסור מכל מיני "אוהבי ישראלים" המנסים למכור באמתלה של סיור מרתק בכל מיני בתי מסחר של שמנים, זהב, עבודות אומנות, צעיפים משי ועוד ועוד.
כמה שלא נהיה מנוסים איכשהו מדי פעם אנו נסחפים לצעוד יחד איתו, במקרה זה קראו לו סמיר שיש לו חברה טובה בשם נופר מבת ים. הפעם היטה אותנו למסלול דרך שוק מקומי ששם היה ממוקם יצרן של קטורות ושמנים מסוגים שונים שכולם נעשים מצמחים ולכולם סגולות מרפאת לכל בעיה מכאוב וצרה.
לאחר שמרחו עלינו בכל פינה גלויה בסוגי שמן שונים, הצלחנו להתחמק. חשוב לציין כי המוכר, מומחה בסוגי מסג'ים ועל קירות החנות יש אינספור המלצות כולל בעברית.
מייסור היא עיר של ניגודים, רחובות רחובות של שווקים בתחומים שונים וברמת לכלוך משתנה לצד רחובות די מסוגננים של מותגים ככל העולה על הדעת.
אחד המחזות המרתקים היה לראות את עופות הטרף החגים מעל שוק התרנגולות ושותפים כל חתיכת בשר שנזרקו או שעומדת ללא השגחה.
עבור התמונות, נזרק לרחוב כמות גדולה של בשר, והרי התוצאה.
סיבוב בצד המזרחי של העיר הביא אותנו לעוד כמה פינות חמד , לקתדרלת פילומנה בסגנון ניאו-גותי, הנחשבת לאחת הגבוהות בהודו בפרט ובדרום מזרח אסיה בכלל, וגם למרכז הארחה ממשלתי הנמצא בתוך פארק יפה ומטופח ובו גילינו לא מעט עופות מעניינים. כמו כן היה פסטיבל שבו צבעו את הבקר בצהוב.
פילומנה
חנות תבלינים
מגדל השעון
האנדרטה למורה
כותב הבקשות
סיור בבית הארחה הממשלתי
זהו מסדר הכנה של המלצרים לקראת פתיחת פליקן בר.
אחת הגיחות שלנו מחוץ לעיר הייתה אל סרוונבלגולה האלביד ובלור
יצאנו עם מונית ב 8:30 בבוקר כשאנחנו ליעד הראשון סרוובלגולה, המייחד את העיירה הקטנה הזו הוא פסל בגובה 17.5 מ' של האל הג'ייני גומטשוורה הניצב בראש גבעה ונחשב לפסל המונוליטי הגבוה ביותר בעולם. כדי להגיע אליו יש לטפס 614 מדרגות, יחפים כמובן, מאחר והמקום מקודש. ההודים מנצלים זאת ולמרות הגבעה ניתן לקנות גרביים. מיקי ואני בחרנו להרגיש את אבני הקודש.
התחנה השנייה העיירה האלביד ומקדש הויסלסוורה. מקדש שעניינו החלה ב 1121, נמשכה כ 80 שנה ולא הסתיימה. זוהי דוגמא לאדריכלות של שושבת הויסאלה, תקופה שהתקיימה בשגשוג התרבות הסינית העתיקה ובריאים היצירה האמנותית.
עיטורי פסלים של דמויות חיות אלים ועוד ועוד מעטרים את המקדש מסביבו ובכל פינה. מראה עוצר נשימה.
פסל עצום של נאנדי ניצב לשמאל המקדש.
התקרה
נאנדי
עוד נאנדי
התחנה האחרונה העיירה בלור ומקדש צ'אנקשבה. בניית המקדש החלהיי ב 1116 ונמשכת כ 100 שנה. המקדש מנציח את נצחונם של מלכי הויסאלה על מלכי הצ'ולה.
זהו מקדש פעיל עד היום.
המאפיין מקדש זה הוא ריבוי דמויות הנשים הרוקדות בתנוחות שונות על קירותיו החיצוניים ועיטורי העמודים בתוך המקדש, אין עמוד שחוזר על עצמו.
הגענו חזרה ישר למסעדה הומה תיירים במלון פארקליין ולבקבוק בירה בסביבות 19:00.
לא תועד, כולה בירה...
את הערב האחרון בילינו במסעדת Guhra, הממוקמת באחדבר המלונות הנחשבים יותר בעיר. המסעדה מעוצבת כמערה והמלצרים לבושים בתלבושת חיילים/שוטרים/אחר... המגינים על הסועדים מפני היצורים השונים השוכנים בה.
ניתן לאמר כי נהנינו מאד הן מהמקום, הן מהאווירה והן מהאוכל. שילוב מקודש שקשה למצוא בהודו.
גיחה נוספת היתה לגבעת צ' אמוני שבראשה מקדש לאל וישנו הנקרא סרי צ'אמונדסאוורי. הגבעה הנושאת לגובה 1062 מ' מהווה נקודת תצפית טובה על העיר ביום בהיר. יום שקשה למצוא בהודו בשל האובך הרב השוכן בה.
האמת שההודים מאוד רצו להצטלם איתנו, ואנחנו בד"כ נענינו ברצון, למרות שנחשפנו בפגמנטציה הלקויה שלנו
למקדש נוהרים אלפי הודים הנושאים תשורות שונות לאלים כשמטרתם לקבל ברכות מברכות שונות. לצופה מהצד, נדמה שעבודת אלילים זו גוזלת מחירי הכל את מעט הפרוטות שיש להם.
מעבר לכך המקדש לא מרשים כלל. ירדנו כ 300 מדרגות ופרשנות את פסל נאנדי בגובה 5 מטרים שנחצב בשנת 1659.
המשכנו לרדת כ 700 מדרגות נוספות עד לרגלי הגבעה.
במייסור כמו בתל אביב ישנה אופציה לשכור אופניים ולהחזירם בתחנות שונות
יצאנו ממיסור לכוון באנגלור באוטובוס, בבאנגלור הייתה לנו טיסת לילה למומבאי
